מנשה ארבל נולד בשנת 1939 בירושלים, שבה חווה את המנדט, מלחמת העצמאות והמצור. הגיע לגבעת ברנר ב-1952 לחברת נוער י"ב. ב-1954 צורף לכיתה ט' הכיתה של חנה סירני. התקבל לחברות עם הכיתה, אך לצבא התגייס שנה מאוחר יותר בכושר לקוי, זאת עקב מחלת כליות ממושכת. במהלך קורס צפנים הצליח להעלות את הפרופיל, מה שאפשר לו להתנדב לצנחנים, ולשרת בפלוגת הקשר של חטיבה 35. השתתף במלחמת ששת הימים, יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. ב-1965 נשא לאישה את רותי אבן, ונולדו להם ארבעה ילדים גלעד, חגי, יונת וטל. אחרי מלחמת ששת הימים, הצטרף לרביעיית גבעת ברנר לגבי גבריאלי, יצחק תדמור ויצחק כהן, שעבדה עם מָני צפריר על התקליט "שירים לדני" לזכרו של דני ורדון. ב-1968 יצא יחד עם רותי וגלעד הפעוט לשליחות בתנועת הנוער "דרור" בטולוז, צרפת, שנמשכה כשנתיים וחצי. ב-1972 החל ללמוד הנדסאות מכונות במדרשת רופין, לימודים שנקטעו על ידי מלחמת יום כיפור והתחדשו חצי שנה מאוחר יותר. מנשה עבד במסגרייה ולאחר מכן שנים רבות במטר תחילה כהנדסאי, ולאחר מכן כמשווק וקניין. ב-1984 נבחר לסדרן עבודה, ולאחר הפסקה של שנה, למזכיר עבודה למשך כשנתיים. בתום התפקיד התנדב לעבוד כ-9 חודשים בחדרי חולים. ב-1990 יצא מנשה ללימודי תרגום בבית ברל, ובעקבותיהם פתח בקריירה שנייה כמתרגם, במהלכה התמקד בעיקר בתרגום ספרי עיון. היום פנסיונר וסבא פעיל למדי ל-7 נכדים.