גוטשי נולד בעיירה זבינוגרוטקה באוקראינה ב- 1910 למשפחה דתית . האב היה סוחר מצליח וששת הילדים גדלו באווירה יהודית טובה, כמו בסיפורי י.ל.פרץ ושלום עליכם. כל בני המשפחה למדו ב'חדר' ובלילות שבת בחן אותם האב ב'חומש' וברש"י ויחד פירשו את המקרא. האם שברכה על הנרות ודאגה לכל מבגד חדש ועד אוכל טעים וכשר השלימה את התמונה היפה. גוטשי זכר (ואהב) תמיד לספר על האגדה שאביו היה מספר בערב שבת והיא שהפכה למושא החלומות של כל הילדים. באגדה מגיעה המשפחה לארץ ישראל, האב יוצא עם בניו הגדולים אהרון וזוזי לחרוש ולזרוע, הבן השלישי אברשה רועה את הפרות, גוטשי הרביעי יוצא עם העיזים והכבשים למרעה קרוב לבית ולובה האח הצעיר מטפל בתרנגולות בחצר. האמא רחל והבת הקטנה שיינדל ידאגו למשק הבית. החלום הזה 'נשבר לרסיסים' עם פרוץ המלחמה הגדולה והמהפכה הרוסית. כנופיות הקוזקים של פטליורה הנורא ואחרים פרעו ביהודים וכשמלאו לגוטשי 9 שנים נרצחו אביו ודודו בלב היער כאשר הובילו עגלות מצרכים לעיירה. האם שנותרה עם 6 ילדים מכרה את הבית והרכוש וקיבלה תמורתם מטבעות זהב אותם החביאה בבגדי הילדים ויצאה לעבר גבול פולין, כאשר המטרה היא אמריקה. לאחר שנתיים של נדודים בעיירות פולין רכשה האם בכסף רב דרכונים מזויפים והמשפחה הגיעה לברלין. ילדי המשפחה הצעירים מצאו מקלט זמני ב'אהבה', מוסד לילדי פליטי המזרח בחסות קהילת ברלין הציונית. גוטשי בן ה- 11 מצא עצמו יושב בבית ספר גרמני בכיתה ב' בשל שליטתו הדלה בשפה החדשה. המורה הבטיחה לו ש'יקפוץ כיתה' אם ישתפר, ומאמציו הרבים אכן הועילו ובגיל 14 סיים בהצלחה את היסודי. בחצר בית הספר נפתחה 'חזית' נוספת, מול הגרמנים הצעירים שהציקו ליהודים המעטים שלמדו איתם. גוטשי הספורטאי החזק לא הוריד את הראש אלא נלחם על כבודו וכבוד שאר ילדי 'אהבה'. מנהלת המוסד שהיתה גאה בהישגי בכיר תלמידיה עודדה אותו להמשיך ללמוד ולרכוש מקצוע לקראת העליה לא"י. גוטשי למד מסגרות בבית ספר מקצועי והתמחה כשוליה במפעל גדול שבו מעולם לא הועסק שוליה יהודי. עם סיום הלימודים עמד גוטשי בהצלחה בבחינות הגמר וקיבל דיפלומה ממשלתית. יחד עם חבריו בבית 'החלוץ' התכונן לעליה לארץ וקיים קשר עם חבריו שכבר עלו. יו חרט המליץ לו להתמחות בריתוך ונפחות, מקצועות חיוניים בא"י. גוטשי היה הראשון מילדי 'אהבה' שהגשים את החלום הציוני, ב-1932 עלה לאניה בדרך לארץ המובטחת. יחד עם לילי ריינברג ואירמה (ששון) שרו את 'התקווה' כשראו את יפו מרחוק. לאחר שהייה קצרה בנען בא לבקר את חבריו בגבעה, הציץ ונשאר בג"ב ההשתלבות בכיבוש העבודה העברית, ההתלהבות בביסוס הקיבוץ, התחרותיות שמצאה פורקן במשחקי הכדור והמתח שליווה את הפעילות הבטחונית בהגנה ובפלמ"ח - מצאה את החולץ' (חלוץ) הצעיר מוכן ונכון. גוטשי קדח בארות, היה חבר בצוות המסגרייה, פעיל מרכזי ושוער מהולל בקבוצות הכדורגל והיד, מפקד כיתה וחבלן במלחמת העצמאות ואבא גאה. לאחר נישואיו להני נוסבאום והולדת ביתו עילית נפרדו דרכיהם וגוטשי הקים עם גיזלה בית שני ונולדה נורית. ב'מטר' השתלב גוטשי במערך שירות השדה והסיסמא "קרא לגד - יבוא מיד" עשתה כנפיים בכל הארץ. עם איחוד שיווק מוצרי מפעלי ההשקייה הקיבוציים תחת 'רוית' באה לידי ביטוי פתיחותו האנושית, הרצון והיכולת ללמוד מכל אדם, המרץ הבלתי נדלה והשאיפה לחידושים. לאחר שחרש את כל שדות ישראל הגיע גוטשי עם מוצרי 'רוית' לאיראן, קניה וקפריסין. בג"ב היה תמיד מעורב בחיי החברה והתרבות, בעיקר בהפקות החוג הדרמטי. החלום הגדול של גוטשי היה לנסוע לטייל בחו"ל עם גיזלה ולאחר תכנונים ארוכים יצאו לדרך. המזל שליווה אותו פעמים רבות בדרכים אזל, וגוטשי נפטר בבית מלון בוינה, הרחק מהבית, המשפחה והחברים. לנשותיו, בנותיו ונכדותיו הותיר גוטשי סיפורים רבים מחייו המרתקים אתם עוד הספיקו להעלות בפניו ביום הולדתו ה- 70. (חומר נוסף חוברת זכרון 1981)

גד ממוט