פרץ שנולד כאח תאום לאליהו באתונה, יוון גדל במשפחה מיוחדת. אביו היה שופט בבית המשפט המחוזי באתונה, שופט יהודי יחידי, ואמו עקרת בית. ההורים היו ציונים ומאד מעורים בכל הנוגע ליוון ולכל הנעשה בעולם. בבית דיברו 3 שפות: יוונית בין האבא והבנים, גרמנית בין האמא והבנים, וצרפתית בין ההורים. כך שפרץ גדל למעשה עם 3 שפות אם. נכס עצום שעזר לו מאד. האבא היה שופט מאד מוערך ביוון ולא רק בקהילה היהודית . כאשר פלשו הגרמנים ליוון ויצא צו גירוש, עורכי הדין שעבדו עם אבא של פרץ דאגו להם לניירות מזוייפים (פרץ קרא לזה תחפושת) דאגו למשפחה למקום מסתור בעיירה לבדיה ודאגו גם לכסף שיגיע למחייה. הגרמנים חיפשו כל הזמן בכפרים ובעיירות אחרי קומוניסטים וכמובן בלתי רצויים שונים, אבל אף אחד לא הלשין על המשפחה ששהתה בעיירה . לאחר שנה במסתור כאשר יוון שוחררה, המשפחה חזרה לאתונה, ושליחי העלייה פנו להורים שישלחו את הילדים לארץ. פרץ ואליהו עלו באנייה הראשונה עם ילדים שהגיעה לארץ עם סרטיפיקטים ישר לעתלית. בארץ הבנים התקבלו ע"י משפחת מור, יצחק וקלרה (אחות של אמא של פרץ) וכך החלו את החיים החדשים בקיבוץ כמו כל הילדים האחרים . אחרי הצבא פרץ השתלב בעבודת החקלאות ולאחר 'הפילוג' היה למנהל ענף הצעיר ביותר בקיבוץ. לאחר מכן היה מרכז משק, מזכיר מפעלים פעמיים, מנהל ענף 'מטר', מנהל ב'משקי דרום', אבל בין לבין תמיד חזר לעבוד בשטח . גולת הכותרת, פרץ הקים את המאגרים, מפעל לקליטת מי שופכין ומי נגר לטובת החקלאות, מפעל גדול שמשאיר רווחים יפים מאד כל שנה, והוקם ללא חריגות בתקציב. פרץ התחתן עם מרים ויסלר סיאקי ונולדו להם 4 ילדים 3 בנים - עופר, אבנר ואמיתי ובת - ענת .