אני רוצה לספר על רותי שלנו. רותי של הכיתה שלנו, הכתה של סוניה ברקאי ולאה שמבן. רותי הייתה היפה של הכיתה, אף קטן וחמוד שיער דבש גולש על גבה מעט מלאה וכול רואיה אמרו עליה: איזו נערה יפה היא. בנים רצו את קרבתה אבל היא שמרה על עצמה לאחד שתבחר. לא רק יפה הייתה אלא גם ספורטאית חזקה. אלופת הכיתה בריצה ואימת הבנות היריבות במשחקי המחניים. הזריקות של רותי ניקראו אז פיצוצים . ורותי הפציצה, או הו. תמיד במרכז העניינים, אהובה על כולם, עם ביטחון עצמי גבוה ודעתנית ותמיד אופטימית המאמינה בעתיד הטוב המחכה לכולנו. אוהבת ספר וקריאה, מהירת לשון ודיבור, שונה וייחודית בשל מעט תזזיתיות חיננית, ירושה קלה כנראה מאימא רבקה. על רותי של השנים האחרונות יספרו אחרים. התרחקנו מעט. אבל תמיד היה בי זיכרון ילדות מתוק חבוי כלפיה. הרגשתי קירבה ואהבה אליה וכמיהה לנחמה גם לעת המשבר המשפחתי שחוותה וגם כאשר אחיה יורם האהוב כול כך עליה נפטר. הלכתי לנחם אותה. ישבנו שנינו וחזרנו לימים האופטימיים, הימים של אז. עודדתי ניחמתי התחבקנו והתקשינו להיפרד. הבטחתי שאשוב להיפגש. ואכן לפני שבוע באתי אליה להיפרד בפעם האחרונה. רותי האופטימית שלנו כבר לא הייתה שם. אבל היא נישארה אצלי בזיכרון ובלב יפה וחזקה ואופטימית כשהייתה פעם. (עמיר לוי) צר לנו עלייך, אחותינו רותי . מזמנים רחוקים עולה ובאה דמות ילדה-נערה, יפה ומחוזרת, חכמה, דעתנית ואיכפתית, ספורטאית ובולעת ספרים, מלאה בשמחת-חיים ובציפייה למשהו נפלא שיקרה מתישהו בעתיד, "שנהיה גדולות". שנים רבות חלקנו חדר בימי טיינר העליזים ובתקופת הצבא, חלקנו סודות ושטויות. ידענו היטב כל אחת את החולשות והיתרונות של השנייה. הייתה זו חברות אמת ונאמנות גדולה. משהו מכל זה נותר תמיד, עד הסוף, גם כשנעשה קשה, כמעט בלתי אפשרי, לחדור את החומה הבצורה שהקפת את עצמך ואת פצעייך. כמה שעות לפני הסתלקותך, ליד מיטתך, ליטפתי את ראשך ואמרתי לך "רותי, זאת אני". פקחת עין לרגע וידעתי שאת יודעת, למרות שהמילים כבר נגמרו מזמן. (שרה רגב) רותי עברה הרבה ימים קשים מאז שנפטר יורם אחינו בערב ראש השנה. החוויה של בגידת הגוף פגעה קשה ברצון להמשיך לחיות. רק דבר אחד טוב אפשר להגיד על התהליך הזה: רותי עזבה את החיים ללא סבל. אני זוכר אותה נערה יפה אשר אהבה שירה ומצד שני הצטיינה בספורט. כמה הייתי גאה לראות אותה בפעולה על המגרש. רותי עברת תקופה ממושכת של התמודדות עם משבר טראומטי אשר בעקבותיו באו שנים רבות של חוסר עוצמה ותחושות של קורבנות. לא תמיד הייתי שם בשבילך ולא הייתה לי היכולת להבין באמת מה את חווה. ואז, יום אחד באתי להגיד לך שאני אוהב אותך. מאז נפתח קשר נפשי ביננו. אמרתי לך שאני מצליח להתחיל להבין יותר טוב מה חווית בשנים הקשות. היית כל כך צנועה ונדיבה ושמחת על הדברים הטובים שקרו לי בחיים ועל המשפחה הנהדרת שהקמנו קלר ואני. לך, לא ביקשת שום דבר מיוחד. התרגלת לא לבקש מהחיים יותר ממה שהיה. היית אמא למופת וסבתא שאהבה כל כך את הנכדים והנינים. אוהב אותך אחותי (שוקי)