עצוב וקשה עם לכתו של חברי היקר, אורי. הכרנו במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, ולאחר מכן על גדות התעלה. אורי היה לוחם שקט וקשוח עם לב של זהב. הידקנו את ההכרות במילואים, שעשינו יחד על ציר החוף עכו-נהריה, עם ריחות השפכים של מפעל פרוטארום. מאז היינו יחד, חברים לטוב ולרע. חלקנו את השמחות של ילדיך ושל ילדיי, ליווינו זה את זה גם מקצועית, במסגרת עבודתו במשתלת גבעת ברנר, עבודה שנתנה ביטוי לידע הרב שלו על צמחים ועצים למיניהם. אורי חלק איתי גם את כאביי. חברות ארוכת שנים. אורי איש מיוחד, גדול בגוף וגדול בלב ובנשמה, עם הרבה נתינה. הקים משפחה למופת, ילדים טובים ומוכשרים. אשתו רחל הייתה תמיד המשענת של הבית, שהקימו יחד בקיבוץ, וליוותה אותו בשנה האחרונה, בקשיים של המחלה הארורה, שלבסוף הכריעה אותו. אורי לא היה טיפוס של הקיבוצניק המצוי, אפילו חריג בנוף. לא פעם ניסיתי לדרבן אותו לבוא למושב ולהיות חקלאי עצמאי, אבל הוא אהב את הקיבוץ ואת הבית הקטן, שמח בעבודה במשתלה ובבריכה. כל דבר עשה בחריצות רבה, מתוך שליחות ואהבה. איש אוהב אדם, גבר למופת. כתב: מאיר יפרח