אסתר נולדה בפולין בשנת 1914. בשנת 1917 עקרה עם הוריה לרוסיה, כדי לברוח מצו הגיוס שקיבל אביה. ב-1918, לאחר המהפכה, נפתחו בתי הכלא ואלפי פושעים פרעו ביהודים. בפוגרום הזה נרצח אביה של אסתר, ואמה האלמנה חזרה לבית המשפחה בעירה קטנה ליד ביאליסטוק. לאחר שנישאה בשנית, עברה המשפחה לגרודנה, העיר הגדולה, שם עברו נעוריה של אסתר, שלמדה בב"ס העברי 'תרבות', ושם התוודעה אל העברית, שפת הלימוד ואל הציונות. אסתר הצעירה הצטרפה ל'שומר הצעיר' ואחרי לימודיה עברה לוילנה, לסמינר הגננות שם למדה 3 שנים. בתום לימודיה הצטרפה להחלוץ', אל קיבוץ ההכשרה הגדול בפולין, 'בורוכוב', שבעיר לודז'. התמאים הפיזיים היו קשים אך החלוצה הצעירה נהנתה מכל רגע, והאידיאה והאמונה סייעו לה בדרכה החדשה. לאחר שהסרטיפיקטים לא הגיעו, והאדמה בפולין החלה לבעור, ביקשה אסתר לצאת לארץ ישראל. אמא הפצירה בה שתשאר, אך להט הנעורים ו'קול נסתר' קרא לה ללכת. אסתר יצאה לקונסטנצה שברומניה ומשם עלתה על האניה 'טייגר היל' שהיטלטלה בים, התחמקה מהבריטים, וב-1/9/1939, ביום בו פרצה מלמת העולם, הגיעה לנמל תל אביב. לאחר 10 ימים במחנה המעצר בסרפנד, הגיעה קבוצת הלודז'אים לגבעת ברנר, משם אסתר כבר לא נאלצה לנדוד. בגבעת ברנר נקלטה היטב, עבדה כאקונומית במטבח, בבתי ילדים ובמחסן הבגדם. יחד עם צבי הקימה בית ונולדו לה 3 ילדים: ברוך, אברהם ושפרה. לאחר ששכלה את בנה אברהם, התכנסה אסתר בביתה אך נשאה את סבלה בשקט. אהבתה לקיבוץ ולמסורת היהודית, לשפה העברית ולמשפחתה סייעה לה, והיא זכתה באריכות ימים.