דינה נולדה בגבעת ברנר להוריה פני ומשה גבעוני ב- 13 ביוני 1947. היא הייתה בתם השלישית אחרי ראובן וחגית ואחות בוגרת לדליה הצעירה. דינה למדה והתחנכה בביה"ס בגבעת ברנר, ובחברת הנעורים בקיבוץ. בגיל 16 נקשרה נפשה בנפשו של בן כיתתה, משה אייזן, בן זוגה ואבי ילדיה לעתיד. מיד לאחר סיום לימודיה התגייסה לצבא. לאחר הנישואים והולדתו של נמרוד עברה המשפחה הצעירה לבית גוברין בשליחות התנועה לעזרה למשקים צעירים. לאחר כשנה, דינה, משה ונמרוד עברו לקיבוץ דפנה, שם נולד עופרי. התקופה הייתה זו תקופת הפגזות הקטיושות על יישובי עמק החולה. המשפחה בילתה חלק ניכר מזמנה במקלטים אשר בלילות שימשו להם בית. דינה, בהיותה חברותית ופתוחה מאוד לסביבה, רכשה חברים טובים רבים שהקשר איתם נשמר גם לאחר ההחלטה לחזור לגבעת ברנר. בגבעת ברנר השתלבה דינה במטבח לילדים ואח"כ עברה למשתלה. במשך חייה מילאה תפקידים רבים, ביניהם המפיקה של החוג הדרמטי. בינתיים נולדה רונית. דינה ומשה גידלו שלושה ילדים במסגרת הלינה המשותפת. עם המעבר ללינה המשפחתית התווספו ערן ונועה שזכו, הם והוריהם, למסגרת משפחתית עוטפת. בכל אשר עשתה, הייתה דינה מאוד דומיננטית, מקדמת ומלאה במבט קורן ומיטיב. היא התמודדה מחד עם קשיים רבים ומכאיבים, אך מאידך היו לה חיים מלאים באהבה, בשמחה ובנתינה רבה לכל בני המשפחה לבן זוגה, לילדיה ולנכדים שמילאו אותה בפרץ חיות חדשה. דינה הלכה מאתנו טרם זמנה בחטף, בגיל 65, כל כך מלאה בשמחה ותאווה לחיים. ואנו נשארנו חסרים... משה: דינה שלי, אישה יפה ואוהבת, שותפה, חברה, אמא, סבתא, קרן האור שלי - שלנו! המאשרת, הפוסקת, המכוונת, המסדרת, הדואגת, הממליצה והדורשת וכמובן - המחליטה, הרמזור של חיי! אישה של ניגודים, שהקו המנחה שלך היה תמיד שלום בית, סליחה, עזרה לכולם ללא גבולות, העיקר תמיד לוותר, שהכל יעשה בהבנה. אשת פשרות ועזרה לזולת, וכמעט תמיד על חשבון המשפחה, במובן החיובי של ויתור נבון ומושכל, שתמיד נבין ונקבל אותך. העיקר שבסופו של יום יהיה עוד אדם מחייך ושכל הצדדים יהיו מאושרים, ולו לזמן קצר. גידלנו יחד חמישה ילדים, במשך השנים נוספו כמה שהיו חלק בלתי נפרד מושלם ומשלים לפאזל משפחתי. כסבתא לשבעה נכדים תמיד ידעת להעניק חום, אהבה ויחס לכל נכד, כאילו הוא היחיד שלך. תודה לך על שהענקת לי את הזכות לחיות איתך כבעל אוהב ואבא גאה.