יצחק נולד ב- 13.1.1923 בעיר פרישטינה שביוגוסלביה להוריו בנבנישתי וקלרה כהן. בן למשפחה אמידה שהייתה מעמודי התווך של הקהילה היהודית בעיר. יצחק למד בבית הספר העממי ואחר כך בגימנסיה כללית יוגוסלבית. הבית היה מסורתי אבל לא דתי. אביו היה רוקח אבל נמנע ממנו לעבוד במקצועו, כי לפי החוק, היו יכולים להיות רק שלושה רוקחים בעיר. לכן אביו החזיק בחנות גלנטריה. למשפחה המורחבת היו שלוש עשר בתים וחנויות בעיר. יצחק ניסה ללכת לאוניברסיטה אך לא נתקבל בגלל היותו יהודי. ב-1941 כבשו הגרמנים את יוגוסלביה וכל משפחת כהן הובלה למחנות עבודה באלבניה. יצחק היה במחנה קאביה ויתר המשפחה היו המחנה באראט. ב-1943 כל המשפחה הובלה למחנה ברגן בלזן. תחילה עבד בבונקרים, אחר כך עבר לעבוד בשטובן קומנדו ותפקידו היה להכניס עצים לקרמטוריום. גורלו בעצם נחרץ אך לילה אחד בעת שהיה עד להכנסת אנשים לקרמטוריום, הצליח לברוח ולחמוק אל בין יתר האנשים. ב-1944 נלקח לטרזינשטט ובאפריל 1945 שוחרר על ידי הרוסים. ממשפחתו שרדו אמו ושתי אחיותיו, היתר ניספו. כשחזרו לפרשטינה קבלו בחזרה רק חדר אחד מביתם וביתר החדרים גרו קצינים יוגוסלבים. יצחק עבד כמה חודשים בסבלות מן הרכבת לקואופרטיבים ולצרכניות. אחרי חצי שנה גויס לצבא היוגוסלבי. תקופת מה היה בחיל הים ואחר הועבר למשטרה הצבאית ותפקידו היה לאתר ולתפוש קרואטים נאצים שהסתתרו ביערות. ב-1948 הייתה הכרזה של השלטונות שכל יהודי שרוצה לעלות לארץ ישראל יכול לנסוע. לארץ בא עם אמו ושתי אחיותיו והצטרפו למושב בצת. במושב בצת התחתן עם רחל אדיגס שאותה הכיר עוד בפרישטינה, וגם כמוהו עברה את משא הייסורים בברגן בלזן. רותי בכורתם נולדה כבר בבצת. יצחק גויס ל"גולני" לתקופה קצרה ושוחרר בגלל היותו כבר נשוי ואב לילדה. לבסוף בשנת 1951 עברו לגבעת ברנר וכאן בנו את ביתם ונולדו להם אורה ובני. בהתחלה עבד יצחק בחדר אוכל, בגן ירק, במכבסה ובבית חרושת "רימון" ולאחר מכן עבד במשך 10 שנים ב"מטר." בשנים האחרונות עבד בדואר וב"בנגלי." נפטר ב-28.2.1990