יעקב נולד בליטא ב- 1904 כבן לחזן העיירה , ויחד עם אחיו היו שרים במקהלת בית הכנסת. למרות החינוך הדתי שקיבלו בבית היו לכל הבנים השקפות שונות אבל הם כיבדו את האב והיו ילדים למופת. יעקב סיים את לימודיו בישיבה ועבר אל הגמנסיון העברי. בסיום הלימודים הצטרף לתנועת 'החלוץ' - הימים ימי גאות בהכרה הציונית ואלפי בני נוער נהרו אל התנועה, כאשר יעקב וחבר פעילים קטן עומד בראש המחנה. כדי לתת דוגמא לצעירים הקימו 'קומונה' בקובנה שהיתה סמל לחיי צמצום פיזי אך חלום גדול באופק. יחד עם חבריו ניסה יעקב למצוא כל דרך אפשרית לעלות לארץ ישראל, ומשבר גדול היה להם כאשר אניה החלוצים 'ולוס' לא הצליחה לעקוף את השלטונות הבריטים וחזרה לאירופה. בינתיים נרשם יעקב ללימודי משפטים באוניברסיטת קובנה ובסיומם עבר לסמינר מורים - להשלים את היעוד שבחר לעצמו - חלוץ ומורה. בסמינר פגש את בת שבע, סטודנטית צעירה ותוססת ויחד פעלו בתנועה ובאוניברסיטה למען צעירי ליטא הציונים. יעקב עמד באומץ רב מול בני משפחתו שדרשו ממנו להשתלב בקהילה היהודית וב- 1935 החליט להנשא לבת שבע ולעלות לארץ ישראל. יחד הגיעו לגבעת ברנר, יעקב השתלב במהרה בעבודת השדה, והיה איש טוריה בפרדס ועגלון. 'משמרת העבודה העברית' שעליה נמנה שוטטה בפרדסים וגאוותו של יעקב על קבלת קביעות בפרדס היתה עצומה. יעקב שבמהלך כל שנותיו הראשונות בגבעה לא הסכים לותר על 'הטוריה' נאלץ להכנע לחבריו וליעודו - הקמת בית הספר בג"ב. יעקב נשלח להכשרת מורים, שם קשר קשרים אמיצים עם המורה ה'מיתולוגי' יהושע מרגולין, חוקר הטבע הנודע והומניסט גדול. עם שובו מהסמינר החל ללמד את ילדי ג"ב טבע בצריף רעוע שהפך עם השנים לבית ספר גדול עם מאות תלמידים, שכונת 'טיינר' ההומה ולמעלה מ- 12 כיתות לימוד. בשנת 1942 התקיימה ב'מחסן המרכזי' מועצת הקיבוץ המאוחד ובמהלכה הביא השליח יוסף קוריאנסקי את בשורת האיוב על זוועות השואה שטרם נודעו בארץ הקטנה. יעקב שנשא את הנאום המרכזי ב'יום השואה' הראשון אמר: "אני עומד כאן ומספיד את העם כולו וביחוד את בני משפחתי" ואז פרץ בבכי ושאג שאגה גדולה ומחרידה, ביטוי לכאב הנורא שעבר על גדותיו, וכל הקהל בכה יחד אתו. פעילותו החינוכית העניפה היתה 'תשובתו היהודית הגאה' לשואה בה נספתה כל משפחתו. כל תלמידיו זכרו את מאור פניו ואהבתו הגדולה לעבודתו. יעקב היה מורה חבר. גם שהוגלה יחד עם חברים נוספים לקפריסין לאחר פרשת 'שבתאי לוז'ינסקי', מיד הפך ל'מוכתר' של של העולים והשלטונות והיה כתובת לכל טענה ובקשה. לאחר שחזר לגבעה, גוייס למזכירות הקיבוץ וריכז את סמינר המורים. 'הפילוג' בשנות ה- 50 של הקיבוץ המאוחד קרע גם את יעקב ובת שבע, שהחליטו למרות הקרע המפלגתי להמשיך לחיות בגבעת ברנר, וכל אמירותיהם על נואלות 'הפילוג' התממשו עם השנים. יעקב היה מעמודי התווך של התרבות בגבעת ברנר וכאשר החלו לחבר את 'הגדת פסח' בנוסח החדש, יעקב היה הסמכות הרוחנית, בשל ידיעותיו הרבות ביהדות ונסיונו. במשך שנים ארוכות היה אב הסדר ונהרה גדולה היתה עולה על פניו כאשר היה מתחיל ב'הנני מוכן ומזמן'. הבית שלו יחד עם בת שבע היה מקום מקלט של חברים וילדים רבים שנזקקו לעצה ועזרה. התרחבות המשפחה הבאיה לו אושר רב, כמו גם איחודם מחדש של התנועות הקיבוציות. חלומו של יעקב על בית ספר גדול וגדל הוגשם על ידי רעייתו בת שבע מייסדת בית הספר האיזורי, רק לאחר פטירתו בגיל צעיר יחסית.