איה נולדה ביולי 1939, שש שנים אחרי אחותה תרצה. הוריה, רבקה ואהרון צחור, עלו ארצה בתחילת שנות ה-20 בימי העלייה השלישית - העלייה האידיאולוגית. הם השתייכו לקבוצה של השומר הצעיר שעסקה בעבודות סלילת כביש עפולה חיפה. בשנת 1926, ביחד עם קבוצה נוספת של השומר הצעיר, הם עלו לגבעה שעליה נמצאת משמר העמק היום. 1948 -מלחמת השחרור- כנופיות משלושה כפרים ערביים שהקיפו את משמר העמק ירו ללא הרף על הקיבוץ. כאשר הצטרף אליהם "צבא ההצלה" העירקי בפיקודו של קָאוֻקְגִ'י הופגזה משמר העמק בתותחיו. נהרסו בתים, נהרגו חברים והילדים פונו לקיבוץ מרחביה. בסוף המלחמה כשחזרו הילדים למשמר העמק, מטוס עירקי או סורי שבא להפציץ את רמת-דוד נפגע וזרק את הפצצות שנשא מעל משמר העמק. אחת הפצצות נחתה על בית הילדים של איה, שלושה ילדים נהרגו וביניהם יהודית, חברתה הטובה של איה בת התשע. שנים רבות עוד המשיכה איה לחלום על חברתה. זוג הורים שכאלו, בוני ומגיני הארץ, וחווית חורבן ושכול בילדות - היוו גורם מעצב בנפשה של איה. איה ויוקי הכירו במהלך השירות הצבאי והתחתנו ב- 1960 במשמר-העמק, שם נשארו כחצי שנה. ב- 1961 הצטרפו לבני הכיתה של יוקי שהיו בשנה שלישית בבית-גוברין. את דרכה בגבעת-ברנר, התחילה איה במשתלה, ונהנתה לעבוד שם. איה העשירה את משפחת שטל בגבעת-ברנר ביכולות שחסרו לנו - ספורט - עוד מנעוריה השתתפה בתחרויות שבהן הגיעה לתוצאות גבוהות בהטלת כידון ובקפיצה לרוחק, קפיצה לגובה וריצה. גם בצבא עסקה בספורט והשתתפה בתחרויות ספורט כדורסל, כדורעף ואתלטיקה. בנוסף היא גם ניחנה בחוש מוזיקלי והייתה בעלת קול נעים - אלו היו חידושים עבור משפחתנו. אהבתי תמיד לשבת לידה בליל הסדר ויום העצמאות כדי ליהנות משירתה בשעת השירה בציבור, שרתי בלב ללא קול, כדי לא לקלקל. איה נמצאה תמיד במרכז העניינים במיוחד בהפקה של מפגשים משפחתיים רבי משתתפים, הייתה זו איה שניצחה על מלאכת הארגון של האירוע. היה מקרה מעורר התפעלות שבו התגייסה לעזרת מי מבין בני משפחתנו שהיה זקוק לתרומות דם עבור ניתוח דחוף בחו"ל. איה נכנסה מייד לפעולה, ביררה כל מה שצריך לברר, ידעה למי צריך לפנות והצליחה לארגן את כל מה שנדרש למשלוח מנות הדם. מכאיבה לי המחשבה על כך שנמנע ממנה לממש את מלוא היכולות שהתברכה בהן משום שנאלצה להקדיש את המיטב למען גילי בנה. איה קיבלה בהבנה את רצונו של יוקי לחזור בתשובה ולשמור על אורח חיים דתי -לפי הבנתו- ואף עזרה לו לשמור על כשרות. יחד עם זאת היא לא ויתרה על זכותה להמשיך באורח החיים שלה ושל ילדיה. כשבחג הסוכות יוקי ביקש לקיים מצוות הקמת סוכה - הייתה זאת איה שקיימה בלב שלם ובנדיבות רבה את מצוות אירוח האושפיזין. תוך שיתוף השכנים, הידידים ובני משפחה מכל קצווי הארץ. נוכחותה של איה שזורה בתקופות החיים היפות ביותר, על הטוב והרע שבהן, וכך אזכור אותה. מיכל שטל סופר

איה שטל