אבא נולד בעיר קרקוב בדרום פולין להוריו, טובה וניסן, אז וורצל; אח צעיר לקאז'י. הוריו היו אמידים וחשו קשורים יותר לתרבות הפולנית מאשר ליהודית. כשהיה כמעט בן 3 פלשה גרמניה הנאצית לפולין והפכה את קרקוב לבירת ה"גנרלגוברנמן" הממשל הכללי לאזור הכבוש בפולין.על נדודיו במלחמת העולם וחייו בפולין סיפר בספר "בדרכים" שכתבה ענת כלתו. לארץ הגיע אבא בגיל 14 עם הוריו ואחיו. הוריו נאבקו בקשיי פרנסה וניסו למצוא לו מסגרת מחיה ולימודים. כך הגיע לחברת נוער י' בגבעת ברנר. קאז'י הביא את אבא באוטובוס לעיגול, מסר אותו לדב שירן, מרכז חברות הנוער וחזר באותו אוטובוס. "הנערים האחרים הם בחלקם רומנים, חלקם פולנים ואולי כמה רוסים שהתגלגלו דרך אירופה לארץ" סיפר אבא לימים לחנה שטראוס. "עובדים שש שעות בבוקר ולומדים ארבע שעות אחרי הצהריים. שבוע ככה ושבוע הפוך. לומדים בצריף-תרבות ועובדים בענפים. אלה ששפר עליהם מזלם, ואני ביניהם, מקבלים שעורים איך לרתום זוג פרדות לעגלה ולהוביל בתוך המחנה כדי חלב מהרפת למטבח." עם התפרקות חברת הנוער הצטרף אבא לכיתה י' של זאבי רייס, יאיר דגני, אלישע חרש ועוד. למראית עין עלו החיים על מסלול חיובי, אך אבא חש בדידות ללא הוריו ואחיו. גם להוריו היה קשה בגילם להתפרנס מעבודה פיזית קשה. לבקשת סבא פנה אבא למזכיר, יוסף קטרון, שהסכים לקבל את הוריו. המעמד של הורי חבר היה ידוע, אבל מי שמע על הורי נער מחברת נוער? לימים הבין אבא כמה היה המצב יחודי. סבא הבין זאת מלכתחילה. עד יומו האחרון היה סבא אסיר תודה לקיבוץ גבעת ברנר שקיבלו כבית. אבא סיים את בית הספר ועל פי החלטת האסיפה התנדב לקורס טייס. במהרה הודח מקורס הטייס ונשלח לקורס נווטים ממנו הודח חודש לפני סיומו.בצבא פגש אבא את רעיה מנען אמא שלי. לאחר השחרור התחתנו וחייו זמן מה בגבעת ברנר. באותן שנים אימצה גבעת ברנר את קיבוץ בית-גוברין, וכרבים מבני המקום גם אבא ואמא עברו לתגבר את הקיבוץ הזעיר. בבית גוברין נולדנו אני איל, ניב וגיל. אבא שימש כגזבר, מרכז קניות ומזכיר אך רוב הזמן היה חשמלאי. בהקשר זה הוא גם למד לתעודת הנדסאי חשמל. אבא התגרש מאמא, חזר לגבעת ברנר יחד עם ניב והתחתן עם רותה. כאן קיבל את ריכוז החשמליה וגם כאן נבחר לתפקיד גזבר. מאוחר יותר גויס לקרן הקיבוץ בשנים הסוערות של ראשית שנות השמונים. כשחזר מהקרן היה אבא מזכיר הקיבוץ ולאחר מכן ריכז את החשמליה ברימון. עם התפרקות "רימון" עבר אבא ל"פרדס" לתקופה קצרה ושב לחשמליה אותה חשמליה בה החל לעבוד כשהיה נער, חניך של פטר ליאור, ובה עבד כמעט עד יומו האחרון. בכל תפקיד, הן רשמי והן אחר שמילא אבא, בלט בהבנתו את צרכי האחר. תמיד היה כתובת לכל מי שפנה אליו. אבא ציטט הרבה את טובה אימו, שלפני המלחמה עבדה בביטוח: "חברות הביטוח מבטחות את הנהר מפני שריפה". הוא ציין בכל הזדמנות שהחיים אינם חברת ביטוח, הכל יכול לקרות לכל אחד, ולכן יש להיות זהיר בכבודם של אנשים ולעזור בכל שאפשר. אבא התאפיין "בנימוס הפולני", בברכת השלום לכל אחד ובמילה טובה שידע לומר בעת צרה. אבא ורותה אימצו את מייקי ולאחר שנים נולד אורי. עם השנים נוספו למשפחה נכדים, ובהמשך אפילו נכדות! אבא זכה לראות את כל חמשת בניו מוצאים איש את דרכו.