ורנר נולד בגרמניה בשנת 1916, אביו ששירת כקצין במלחמת העולם הראשונה היה רוקח. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לברלין. אמו נפטרה כשהיה בן 10 , הסבתא באה לטפל בהם ומאוחר יותר האב נישא בשנית, ולקח לא מעט זמן עד שורנר ואחותו 'התרגלו' לאם החורגת. הבית לא היה דתי ואת ארץ ישראל הם הכירו רק דרך קופסת הקק"ל. עם עליית הנאצים נאלץ ורנר הצעיר לוותר על רעיון לימודי הרפואה והלך ללמוד להיות אופה. בבית הספר התחיל להיות קשה, האנטישמיות הרימה ראש, האב הרוקח נאלץ לעבוד אצל גוי וורנר הבין שזה הזמן לעלות לא"י, מקצוע נדרש כבר היה לו ולא היתה בעיה לקבל סרטיפיקט. בנמל חיפה המתין לו טדי הדני ומהר מאד מצא את עצמו בגבעת ברנר. מקום לישון לא בדיוק נמצא לו, והוא חווה במים הראשונים את קשיי הקליטה של 'מיטות מתחלפות', אוהלים קרועים וצריפים מטים לנפול. ורנר הצעיר והחזק קיבל זאת בהבנה ויצא מדי בוקר לעבודה במאפיה, בתחילה במאפיית ג"ב ועד מהרה במאפיה הקואופרטיבית ברחובות. העבודה היתה קשה 10-10-10, עובדים, נחים,עובדים וכמובן היו בעיות כל פעם איך להגיע לרחובות, עם העוצר של הבריטים, המשאית של ג"ב ועוד. בשנת 1939 הגיעה יוכבד לג"ב והם החלו לצאת, מאחר והיתה מבית מסורתי, נהגו לטייל בלווית חברות עד החתונה , בשנת 1941. בינתיים המשפחה בגרמניה נאלצה לעבוד במחנות הכפייה, לסבול מהיחס המשפיל ולבסוף גם נשלחו כולם למחנות ההשמדה. ורנר שניסה להביא את הוריו לארץ, סמך כמו רבים על 'המערכת' ולא סלח לעצמו עד סוף חייו, על שלא הצליח להביאם בזמן. בארץ החיים נמשכו כרגיל, לזוג הצעיר נולדו חיים ואחריו עופר, וורנר המשיך עוד שנים לעבוד במאפיה ברחובות. עם חיסולה חזר לג"ב והשתלב בצוות גן הירק עם נפתלי ונחמיה ויחד עם יוכבד טיפח את הקן המשפחתי. ללמוד עברית לא מצא זמן אך מכולם למד משהו, מיוכבד והמאפייה יידיש, מבית הספר צרפתית וכאשר עבד כחצרן במרכז הקליטה ידע לקשקש עם כולם. עוד עבודות שורנר עשה היו בהובלות עם שלמה ורטהיים, ושוב במאפיה, לאחר שיצא לפנסיה עבר למכבסה שם עבד שנים רבות. בינתיים חיים ועופר הקימו משפחות, נכדים הגיעו לבית סבא וסבתא והחיים והשלווה הגיעו לבית הקטן בשכונה שטופח להפליא בידי יוכבד. גם המרחק מעופר שחי בארה"ב לא כ"כ הפריע לורנר שנהנה מזה שבנו אוהב את חייו ומשפחתו בחו"ל והם מגיעים מדי שנה לביקורים. לורנר היו תמיד תחביבים, האזנה למוזיקה, אוסף בולים, רקיעה בנחושת, שחיה וספורט ולעת זקנה גם...רכיבה על אופניים, הובי ששמר עליו כל חייו. ורנר זכה להגיע לשיבה טובה מוקף במשפחה אוהבת.