לוטה נולדה בפולין ב- 1912, בת רביעית מתוך חמישה ילדים למשפחת וייס. בית הוריה היה דתי ועני ובגיל 7 עקרה עם משפחתה לברלין. בעיר הגדולה החלה ללמוד ובשיעורי הדת התוודעה לסיפורי התנ"ך ומכאן נבע הקשר העמוק שלה לעם היהודי לארץ ישראל ולציונות.בגיל 16 עברה ללמוד בבית ספר מקצועי, שם למדה גזירה ותפירה. בתנועת 'בלאו וייס' למדה עברית ושירי ארץ ישראל. בשנת 1933 החלו הנאצים לצעוד ברחובות עובדה שהחישה את עליתה לארץ. באותה שנה כבר היתה ביגור אך דעותיה ה'שמאלניות' באותם ימים היו קיצוניות לדעת בר יהודה וחבריו ולמרות חריצותה הרבה "הועזבה" והגיעה לתל אביב. במסגרת הפעילות ב'פועלי ציון שמאל' הכירה את מרדכי שהיה אחד הפעילים והם החליטו יחד להקים את ביתם בקיבוץ תל יוסף. לוטה עבדה ברפת ושם נולד בנה הבכור, דרור. לאחר 4 שנים החליטה לחבור לאחיה משה וייס (הזגג) שהיה חבר גבעת ברנר. בשנת 1946 נולדה יוכבד ולוטה השתלבה בעבודה ברפת ומאוחר יותר במטבח. היא אף גוייסה לעבודה במטבח מזכירות הקיבוץ בתל אביב ולמטבח הפלחים בנגב שנודע ב'תנאיו הקשים'.לאחר חזרתה למשק עבדה לוטה ב'לשם' ב'בנגלי' וב'רימון'. לאחר סגירת המפעל כשהיא כבר למעלה מגיל 80 חזרה לוטה למקצועה הראשון ותיקנה בגדים בחדרה הצנוע.אובדנו של דרור בנה הבכור גרם לה כאב רב. לוטה לא רצתה לאבד את עצמאותה ולהיות תלויה באחר וכאשר חייה הפכו לבלתי נסבלים החליטה לסגור מעגלים, נפרדה מכל יקיריה וכך שלמה עם נפשה, עצמאית ברוחה וצלולה בדעתה בחרה להפרד מהחיים.