חיים בן אשר נולד באודיסה בשבועות 1904 ועלה לישראל בגיל 17. עם בואו לארץ הצטרף לתנועת העבודה. מאז ובמשך כל שנות חייו ראה עצמו תלמידם של ברל כצנלסון וגם של יצחק טבנקין למרות חילוקי דעות עמוקים שנתגלו ביניהם עם השנים ושהובילו בסופו של דבר לפילוג בקיבוץ המאוחד. חיים היה ממקימי קיבוץ גבעת ברנר בשנת 1928 ונחשב לאיש הרוח והחזון (החולם) של הפלוגה הצעירה. בן אשר היה זה ש'חלם והודיע' לעשרת חבריו בסיור על גבעת הטרשים טרם העלייה ש"פה יקום קיבוץ עם 3000 חברים שיגיע עד הים...". בן אשר גם הציע את השם 'גבעת ברנר'. במלחמת העולם השניה התנדב לחטיבה היהודית הלוחמת ועם סיומה הצטרף לפעולת ההצלה של שארית הפליטה. עם הקמת המדינה התגייס לחטיבה 7 והשתתף בקרבות השחרור של הגליל המערבי. נבחר לכנסת הראשונה והשניה מטעם מפא"י ופעל בהן כחבר ועדת החוץ והביטחון וועדת חוק חוקה ומשפט. החוק הראשון שיזם נולד בראשית שנות ה- 50 מפגישה עם שני סטודנטים צעירים מהאוניברסיטה העברית שהפנו את תשומת ליבו לנזקים שגורמות מיכליות הנפט לנוף התת מימי באילת. לאחר פגישה זו הניח על שולחן הכנסת לפני למעלה מ- 40 שנה את חוק הצבי והאלמוג שנועד לשמור על נופי אילת וסביבתה. הוא איפיין את האינטואיציה המיוחדת שניחן בה ואת יכולתו לתת משמעות כללית ורחבה לנושאים שבמגע ראשון איתם נראים בעלי חשיבות משנית. 'חוק הצבי והאלמוג' היה לאחד מאבני הפינה של השמירה על איכות הסביבה בישראל בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד עקר מגבעת ברנר לקיבוץ נצר סרני ורשמית נשאר חבר בו עד יום מותו. עם יציאתו מהכנסת עבר לנהל את 'בית ברל' . זמן קצר לפני מבצע קדש פרש מפעילות בתנועת העבודה ועבר להתגורר באילת שם עסק בניסיונות לכתיבה בלטריסטית ושם גם נפטר לאחר כ 40 שנה. בראשית שנות השישים ביקר באתיופיה ונפגש עם הפאלאשים. בעקבות הפגישה התחיל במאמץ לשכנע את הממשלה והמוסדות הממונים ביהדותם ובזכותם לעלות לישראל על פי חוק השבות. לאחר הביקור באתיופיה הקים עם פניה ארצי מקיבוץ דגניה את החוגים לספרות של התנועה הקיבוצית. מתוך מאמץ לשמר את חיי הרוח בקיבוץ הוא נדד בין הקיבוצים בארץ והשתתף כמאזין וכמספר חוויות קריאה של ספר כזה או אחר. לינק לויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%90%D7%A9%D7%A8

חיים בן אשר