אורקה נולד בעיירה הקטנה שקוד שבליטא בשנת 1926. כשהיה בן 8 עברה המשפחה לעיר המחוז שאוולי שם למד אורקה הצעיר בבית הספר והיה חבר בתנועת נוער ציונית. ביולי 1941 כבשו הגרמנים את שאוולי ובסיוע הליטאים רצחו את מרבית יהודי העיר. באחד הלילות פרצו לבית המשפחה, לקחו את אבא של אורקה וכשהגיעו למיטת הילד אמרו: "הוא עדיין קטן, נשאיר אותו" וכך ניצל אורקה בפעם הראשונה. אביו וכל קרובי משפחתו הוצאו להורג ונקברו בקבר אחים ליד שאוולי. את שאר היהודים ריכזו בגיטו, חלקם נשלחו באקציות למחנות השמדה וחלקם הועסק בינתיים. אורקה עבד בתחנת הרכבת ואחר כך יחד עם אמו אחיותיו בביח"ר ללבנים. כשהגיע תורם הועלו לרכבות ונשלחו למחנה שטוטהוף, שם ראה לאחרונה את אמו. חיי המחנה היו גיהנום וכשחיפשו הגרמנים 400 עובדי כפיה למחנה דכאו רץ אורקה עם חבריו לתפוס מקום ברכבת. כשהגיע תורו הודיעו שאין מקום. אורקה נשאר במקומו ולפתע צעק מישהו שצריך עוד אחד, וכך ניצל בפעם השניה. בדכאו עבד אורקה בעבודות פרך ביציקת משטחי בטון למפעלי ה- 2V בשלג ובקור ובקושי שרד. שם גם שמע על הצנחן הכלוא במחנה (אנצו סרני) ושם יום אחד נשבר ונפל על ערימת זיפזיף ואמר די! למזלו אסיר הולנדי חבש את פצעיו ועודד אותו. אורקה ניצל בשלישית. עם התקרבותם של בעלות הברית החלו לפנות את המחנה ואורקה יצא ל'מצעד המוות' בגשם שוטף. מי שנפל לא קם יותר, הגרמנים ירו בו, כך הלכו כמה ימים עד ששומריהם הגרמנים ברחו. האמריקאים הגיעו ואורקה לא ישכח את החייל האמריקאי השחור זורק לאסירים הגוועים לחם לבן.. המלחמה נגמרה ואורקה מצא עצמו במחנה פליטים כותב בגיר על לוח: אף על פי כן ולמרות הכל ארץ ישראל אם תרצו אין זו אגדה! באחת מאניות המעפילים עלה אורקה ונחת בחוף שפיים, שם נקלט ע"י אנשי הפלמ"ח ומיד החליט להיות פלמ"חניק. בין המעפילים שזכה להוריד לחוף היתה אחותו. בינתים הצטרף לנוער ה' והגיע לגבעת ברנר, שם פגש את ידידו נתן אלתר. כעבור שנתיים הגשים את חלומו והתגייס לפלמ"ח. לאחר תקופת אימונים קצרה בקיבוץ גבת החלו לצאת לפעולות ואורקה השתתף בקרבות רבים ביניהם הקרב במלכיה, משמר העמק, מבצע דני ועוד. לאחר המלחמה החליטו אורקה וחבריו לעלות להתיישבות ביפתח והחל דף חדש בחייו קיבוץ. עם 'הפילוג' עבר אורקה לגדות ומשם הגיע דרך חברו נתן לג"ב. כאן הקים עם תמר משפחה ונולדו להם איריס ורוני. בתחילת שנות ה- 60 נפרדו ואורקה נישא בשנית לאילנה, המתנדבת הדנית ונולדו להם 4 ילדים. בשנות ה- 80 נפרדו. אורקה השתלב ב'רימון' ויחד עם "הבנות" החזיקו את המשרד עד סגירת הענף. בינתיים נמלא הבית נכדים לרוב ואורקה זכה לנחת מילדיו. סיפור חייו של אורקה - בספר "שיבולים וחרס" שהוציאו ליום הולדתו ה- 80)