מתוך ויקיפדיה: גולני נולד וגדל בקיבוץ גבעת ברנר, למד לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים, כולל חטיבות בהיסטוריה של עם ישראל, גאוגרפיה ויהדות זמננו. בשנים 1985-1988 כיהן כמנהל מרכז רחל ינאית בן-צבי ללימודי ירושלים. גולני המשיך לתואר השני במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. הוא כתב עבודת גמר בהדרכתם של פרופסור יואב גלבר ופרופסור גדעון שמעוני על "הנהגת היישוב ושאלת ירושלים בשנים 1949-1937". העבודה ראתה אור במסגרת סדרת הספרים של האוניברסיטה המשודרת. את התואר השני סיים ב-1990 באוניברסיטה העברית. את תואר הדוקטור אותו קיבל בשנת 1993 עשה גולני בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה. עבודת הדוקטור עסקה בדרכה של ישראל למלחמת סיני ובמלחמה עצמה. המחקר נעשה בשיתוף מחלקת ההיסטוריה של צה"ל ובהמשך פורסם בשני כרכים (תהיה מלחמה בקיץ. 1997). מדובר במחקר כולל ראשון על מלחמה ישראלית. מחקר שיש בו היבטים מדיניים, פוליטיים וצבאיים. המחקר ראה אור גם באנגלית ובצרפתית. בשנים 2001 2005 היה ראש החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. בשנת 2009 התמנה לפרופסור חבר בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטה. כמו כן היה חבר במערכת הוצאת הספרים של האוניברסיטה. השתתף בצוות שעבד על המוזיאון הלאומי למערכות ישראל, שהיה אמור לקום בהר איתן ליד ירושלים. אחר כך היה יועץ היסטורי למוזיאון רבין העוסק בהיסטוריה של היישוב ושל מדינת ישראל. בשנים האחרונות הוא חבר בצוות ישראלי-פלסטיני (הפועל במסגרת סמינר זלצבורג), העוסק בפרסום משותף העוסק בתולדות המלחמה ב-1948. החל מאוקטובר 2013 עבר גולני לחקור באוניברסיטת תל אביב, בחוג להיסטוריה של עם ישראל. בשנים 2017 2019 היה ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. הוא גם ראש הקתדרה ע"ש רוזנברג לחקר תולדות העם היהודי. מוטי נהרג בתאונה בעת טיול ב'נחל השופט' שבפארק רמות מנשה ב-25/4/2025. ספריו: ב-2002 ראה אור ספרו של גולני "מלחמות לא קורות מעצמן: זיכרון, כוח ובחירה", שעוסק בתולדות היחס הציוני והישראלי אל הכוח הצבאי הממוסד משנות ה-30 ועד לשנות ה-70 של המאה העשרים. הספר הוא שילוב סוגות בין מחקר היסטורי, פרוזה ואפיזודות אוטוביוגרפיות. הספר זכה לתהודה נסערת מצד מחייבים ושוללים כאחד, הן בשל הז'אנר וגם בשל התזה. גולני טוען בספרו שעד 1973, בתהליך שראשיתו בשנות הארבעים, חששו בישראל יותר מסכנות השלום מאשר מנוראות המלחמה. ב-2005 ראה אור כרך איגרותיה של מניה שוחט, "עם הזרם ונגדו", אותו ערך מוטי גולני יחד עם יהודה ושולמית ריינהרץ. ב-2009 ראה אור ספרו "ימים אחרונים", המביא את יומנו של הנרי גרני, המזכיר הראשי המנדטורי האחרון, שישב בירושלים ערב תום המנדט, וכתב יומן שעה שיהודים וערבים כאחד ירו עליו. הספר שזור בתגובה מחקרית ליומן בן הזמן. תרגום לאנגלית של הספר ראה אף הוא אור באותה שנה. ב-2011 יצא לאור ספרו של גולני על הנציב העליון האחרון בארץ ישראל, הגנרל סר אלן גורדון קנינגהם, ששירת בתפקידו בשנים 1945-1948. הספר מביא מבט מחלונו של הנציב בארמונו בירושלים, על האירועים הסוערים באותן שנים. הספר יצא לאור גם בשפה האנגלית ב-2012. ספרו האחרון של גולני הביוגרפיה של חיים ויצמן בשנים 1952-1922 אשר אותה כתב בשיתוף פרופסור יהודה ריינהרץ מאוניברסיטת ברנדייס.