יעקב אבינו, איש תם. יושב אוהלים, כתונת הפסים של אוהביך ואהוביך מלווה אותך בדרכך האחרונה בתוגה עמוקה ודוממת וכן, כבר בגעגועים. ולא רק אנחנו מתגעגעים. נדמה כי גם המשקפיים ושעון היד שלך, שתמיד היו צמודים ודבוקים לעורך עומדים מיותמים כמונו מזילים דמעה וכבר מתגעגעים, לאיש השקט והצנום שחבש וענד אותם ימים כה רבים. מעולם לא רמו עיניך. מעולם לא גבה לבבך. תמיד התהלכת בענווה ובצנעה. התחלת הדרך היא חופי הרחצה של אנקונה בימי ילדותך.התנשאות נחשולים, התנפצות משברים. שעות גאות ושפל. הומניזם מול פשיזם. לך אין ספק כבר אז באיזה צד אתה. האמת שלא היו לך הרבה ברירות. אתה הנרדף והם הרודפים. איימי המלחמה במילאנו. הסתתרות במרתפים. אך גם אז תמיד היית אופטימי ללא תקנה, תמיד האמנת כי יבואו גם ימים אחרים. והם אכן הגיעו. הסתיימה המלחמה, יציאה, תרתי משמע, מחשכה לאורה. הפגישה עם אימא בת פירנצה, בירת טוסקאנה היפה . חיידק הציונות, סוציאליזם אקטיביסטי בנוסח בורוכוב, סירקין וטבנקין. לימוד השפה העברית ומייד ואולי תוך כדי כך הוראתה והקנייתה לחברי ההכשרה האחרים. "פאנצונה" (PANZONEׁ) הם קראו לך שם. אכלת ובלעת המון, מכל הבא ליד, ותמיד נשארת דק ורזה. מין פלא שכזה, עליזות ובדיחות הדעת בחברותא צעירה ותוססת וברקע היסטוריה לאומית מתהווה, רוחשת, כואבת, מבעבעת. בצל עלטת השואה, ועם שחר זריחת התקומה, פעילות מחתרתית נמרצת. אתה מגויס לעלייה ב'. רכישת והכשרת ספינות מעפילים. ואתה מתרוצץ לאורכה ולרוחבה של ארץ-המגף ומוסר את נפשך. שקוע בעומק הדברים, בסוד העניינים. וכדברי המשורר " עננים על ראשינו אך הרוח איתן, המלאכה נעשית חיי שמיים". ימים הירואיים, ובמקביל פעילות בלתי פוסקת בתנועת "החלוץ". והפגישה המכרעת עם מלכיאל סבלדי השליח מגבעת-ברנר. כעת כבר יש לכם כתובת, מטרה, יעד ברור - אי שם בין רחובות לגדרה. מחליטים ועושים. מגשימים, עולים ארצה. ו. נשלחים לקפריסין. מחנות המגורשים. אהלים וגדרות תייל וזקיפים חמושים. חודשים ארוכים ומרים אבל לא נשברים. והנה בא השחרור המיוחל ואתה מגיע יחד עם מימה ודינו לקיבוץ ומייד, בט"ו בשבט נישואיך עם אימא שכבר המתינה לך כאן. פרק חדש. הימים המאושרים של שנות ה-50. הולדת שלושת הבנים או כמו שקראתם לנו " שלושת המוסקטרים". "החבורה". שכונת הצריפים הטובלת בירק, סמוך לפרדסים וליללות התנים. בשבתות אחה"צ אספרסו איטלקי אמיתי, חריף, ריחני. ביקורי אורחים וחברים, קרובים ורחוקים, מנען, מנצר-סרני, מרוחמה, מרמת השרון, מנתניה, מקיבוץ העוגן, מרגבים, ממעגן-מיכאל, מחיפה. והשיחה קולחת וקולות הצחוק רועמים, מתגלגלים, שוצפים וקוצפים. איטלקית שוטפת, גורפת, סוחפת, שיר השירים, רינת פעמונים, הו מה אתם יודעים. . . ובימי החולין עבודות כפיים פשוטות עם אמא בגן הירק ואתם שניכם מתמוגגים, בעננים. ובצריף הקטן ארגז קרח. אין מקלחת ושירותים אבל יש כמובן מדפי ספרים גדושים וצפופים. בעיקר לועזיים, אנציקלופדיה בריטניקה שתופסת חצי קיר, ספרים בכריכה רכה, הוצאות פליקן ופינגווין, ניחוח עדנים, אפריקה המתעוררת, יוון הקדומה, דאנטה אלגיירי, אורלנדו פוריוזו, פטררקה, בוקצ'יו, הילת תרבות הרנסנס, תפארת הרומאים. והנה כבר מגיעות שנות השישים. עוברים לשיכון וותיקים, סיבירצ'יק מזמזם. גלידה מתוצרת בית. מותרות תפנוקים. הולדת שתי הבנות והנה אתם מגדלים ומטפחים לכם עכשיו מין חמישיה שכזאת. סיפורים מתוך "הלב" של ד'אמיציס. בעת ההשכבות בגנים ובבתים הכוללים. שלום לירח. לילה טוב לכוכבים. ואתה אבא מגוייס כל כולך לפעילות ציבורית. מסור בלב ובנפש. נרתם. נושא בעול. הקיבוץ המאוחד ובלב ליבו היהלום שבכתר הקיבוץ המיוחד. שנים של הוראה וחינוך וניהול. דרכיך דרכי נועם וכל נתיבותיך שלום. עם אברהם כץ וחיים זליגמן ואסתר גלס אתם מלכי גבעת בית-הספר המקומי. אינך מפסיק להשתלם וללמוד. סקרן בלתי נלאה ובלתי נדלה. תלמידם של הפרופסורים דוד פלוסר וצבי יעבץ. מורים אהובים ונערצים בעיקר בזכות חוש ההומור הבריא שלהם שאופייני כל-כך גם לך. אתה לומד ערבית. משרת כמזכיר הקיבוץ. מגוייס לוועדת החינוך ברחוב סוטין בתל-אביב. מנהל את מרכז הקליטה, מרכז את הקורסים ב"אפעל", מרצה אהוד לתולדות האיסלאם. תמיד במרכז המעגל ובלב העשייה. אבן חן מאבני הגבעה. יחד עם אריה חצור, אליעזר רגב ושלמה רגולר אתם יוצרים נוסח מיוחד, שאין לו אח ורע, של חגיגות יום העצמאות במצרינה. אתה כותב ומפרסם אין ספור רשימות ודברי פרידה מחברים באין ספור יומנים. הנה סיפור אמיתי, סיפור מהחיים כמו שאומרים: גרטשן מבקשת מנפתלי שטל שיעקב יספיד אותה על קברה בבוא יומה כי הוא (אתה) זה ידוע לכל, גדול המספידים המקומיים. ולהבדיל אתה מבוקש כמברך בימים של חגים, שמחות וחתונות. חברות וחברים מקשיבים לקולך הנבון והבהיר באסיפות ובמועצות. אבל בשנים האחרונות מתחילות לנשב רוחות רעות. שנים של ליקוי מאורות, וקולך הוא כבר קול קורא במדבר ולאט לאט אתה מרגיש, קולט, מפנים, שהשתנו הזמנים ואתה זר בביתך, זר על אדמתך.אתה, שהיית במשך עשרות שנים במרכז מוצא את עצמך לפתע מודח אל שולי השוליים. אכזבה עמוקה. כאב צורב. כמעט הלם ואלם. בכל זאת, גם אז, לא התייאשת לגמרי. המשכת לעבוד. יומבו נפטר, מימה נפטרה, אך כדברי ברנר כל עוד נשמתך בך קול מגרונך מצווה עליך- המשך בעבודה. עשית שעות נוספות בארכיון ואתה כבר בגיל פרישה ושיבה. שקדנות וחריצות מופלאה, מעוררות השתאות כללית. עבודת נמלים. לילות וימים. חוברות ה"שמנדריקים" ושנות הקיבוץ הראשונות. אנצו ועדה סרני. מופת החלוצים, הסוללים, הבונים, השליחים. בשעות הפנאי שלך הקשבת לעשרות קלטות של מוזיקת טרום בארוק. טרום וויואלדי ובאך: מרקדנטה, פרגולזי, דומניקו סקרלטי, פרסוקובלדי, מונטוורדי, אלבינוני ועוד הרחק אחורה בזמן, אל עידן הטרובדורים. אהבת, איך אפשר שלא, את השמש והים והזמר ושימחת החיים הנפולטנית. פוניקולי פוניקולה. קורה אינגרטו, סנטה לוצ'יה. לוינטנה. ופתיחות צוהלות ותוססות לאופרות של ג'ואקינו רוסיני. כל זה היה בדמך. ולא התביישת להתפרק קצת מדי פעם. אפילו להשתטות. השתגעת למשל מהסרטים של לואי דה-פינס. התמוגגת מסרטי פדריקו פליני וויטוריו דה-סיקה והוקסמת מסינימה פארדיסו. וצחקת יחד איתנו כשהרדיו השמיע מערכונים של שייקה אופיר ויוסי בנאי והגששים. איטליה של ילדותך ונעורך ליוותה אותך תמיד, היתה בשורש נשמתך וינו ביאנקו, פסטה חמה וריחנית מעוטרת ומתובלת בנסורת של גבינת פרמיזן. צפייה במרוצי אופניים ובמשחקי כדור רגל. כמה שמחת עם הזכיה של איטליה באליפות העולם האחרונה. ושפע של אלבומי מזכרות ותמונות מטיולים במצריים, מלטה, קורפו, רודוס, כרתים. ושעות על שעות לבדך עם קלפים ובערך מיליארד, פלוס מינוס של חוברות תשבצים. ותמיד לצידה של אמא בחיק היופי והחיים ובושם הלבנדר. מוקפים בשמחות המשפחתיות, שלל ילדים ונכדים וכלות וחתנים. ועכשיו אתם כאן, שוב ביחד, בחיק אותה אדמה שעליה אהבתם ונאהבתם. ולא, אנחנו לא באמת נפרדים. בשנתיים האחרונות , אבא,מאז שאמא חלתה ונפטרה, התייסרת ייסורים פיזיים ונפשיים קשים וכבדים מנשוא. השתדלנו לסייע ולתמוך בך ככל שיכולנו. ואם פגענו בך אבא או גרמנו לך סבל נוסף או השארנו אותך לפעמים יותר מדי זמן לבדך אנו מבקשים עכשיו את סליחתך. אהבנו אותך אימא, אהבנו אותך אבא ואתם תמיד תהיו איתנו. באהבה רק באהבה.