דובינסקי מספר ליומן - עם סגירת הסנדלריה - אוקטובר 2003"אני לא סנדלר, ובכלל העשייה שלי כאן שייכת למקצוע התפרות, וכל זה למדתי מאז שנכנסתי לענף בשנת 1963. עסקתי בתיקון תיקים, רצועות וחגורות ובעצם תיקנתי גם נעליים. לפני כן עבדתי בענף הבננות עם יצחק טוכמן ויוסף קטרון. ביקשו ממני להיכנס לענף הסנדלרייה. בשנות החמישים והשישים זה היה ענף גדול ופורח. עבדו בו 4 חברים ועוד 3 פועלים שכירים והייתה עבודה רבה. עבדנו 8 שעות מלאות והיחסים בין העובדים היו מצוינים. אנחנו סיפקנו את כל תצרוכת הנעליים והתיקונים של חברי גבעת ברנר וילדיה נעלי עבודה, סנדלים ונעלי שבת לבחורים. המכונות היו טובות והתוצרת מצוינת. קיבלנו תשבחות מכל הגורמים מהחוץ על טיב הנעלים שיצרנו כאן. בשלב מאוחר יותר פתחנו חנות למכירת נעליים וערכנו לעתים קרובות תערוכות לנוחות החברים.האמת היא שבצעירותי, עוד כשחייתי בפולין בעיר וורוצלב, אחרי המלחמה (ברסלאו בגרמנית), הוכשרתי להיות מנהל חשבונות. לארץ עליתי בשנת 1957 בשנים של עליית "גומולקה". את רוב שנות חיי ביליתי בין כתלי הסנדלרייה ואני רוצה לציין שהעבודה והתנאים כאן נעמו לי מאד. אבל החברים אשר עבדו כאן נפטרו ובחמש השנים האחרונות אני נשארתי לבד."