אפרים נולד בינואר 1925 לזיגמונד ופאולה ווייס בכפר טיסו-העטעניבאור הקרפטורוס בצ'כוסלובקיה, כיום אוקראינה. אפרים היה הילד השביעי מתוך תשעה. בכפר חיו עשרים משפחות יהודיות. בגיל שלוש החל ללמוד ב"חדר" ובגיל שש החל ללמוד בבית ספר בכפר, היה זה בית ספר ממשלתי בו למדו באוקראינית. בגיל 13 עבר לעיר הגדולה ברגסס ושם למד עד פרוץ המלחמה בסוף 1939. על ארץ ישראל למד אפרים בתנועות "המזרחי" ו"החלוץ" ומאחיו שהיה בבית"ר. במהלך המלחמה האזור שלהם עבר לשלטון ההונגרי. במאי 1944 עצרו את כל יהודי הכפר והעבירו אותם לגיטו וינוגראד. אחרי כמה שבועות העבירו משם קבוצות בהם אפרים לאושוויץ. אחרי עוד כמה ימים הועבר למחנה קאופרינג שם שהה והועבד בפרך עד תום המלחמה כשמסביבו מתים אנשים או מהתעללות או מרעב. אחרי השחרור באפריל 1945 מצא את אחיו שמעון ופנחס. שמעון נסע לכפר הולדתם וראה כי לא נשאר אף אדם ממשפחתם. הם החליטו לעלות לארץ. פנחס עוד נשאר תקופה ואילו אפרים ושמעון יצאו לדרך. שהו זמן מה עם "הנוער הציוני" במילנו ואחר הפליגו לארץ. בהפלגה נתפסו על ידי הבריטים הובאו לחיפה וגורשו לקפריסין. בקפריסין שהה אפרים בדיוק שנה ובאפריל 1948 הפליג לארץ כשהוא נשוי פיקטיבית. הנישואים הפיקטיביים היו עבורו כרטיס יציאה מקפריסין. בהגיעו לארץ גויס מיד לצה"ל בלי אף שנשאל. במהלך המלחמה השתתף בקרבות בלטרון ובמבצע "חירם" בכיבוש נצרת וגוש חלב. כשהשתחרר מהצבא ב-1951, קיבל דירה באשקלון מהדירות שעזבו הערבים. באשקלון גם פגש ברות פרידמן ששימשה אותו זמן כמזכירה במועצת הפועלים. הפגישה הובילה לחתונה. הם נישאו אחר שלושה חודשים במארס 1951. בשירות מילואים פגש את שלמה אציק והלז שכנעו לעבור לגבעת ברנר. הם התקבלו עם שני ילדיהם, שי ופנינה, עוד שניים גיל ורני נולדו בקיבוץ. אפרים עבד בפלחה, מרעה, רפת ולול, ואחר כך כאיש תחזוקה של בית הספר כ- 30 שנה. אפרים היה חבר הרבה שנים בוועדת דירות וטיפל בעיקר בבנים שסיימו י"ב והיו צריכים לעבור מטיינר. כשרות חלתה בסרטן אפרים טיפל בה במסירות ובאהבה וישן לידה בחדרי חולים. אפרים הגיע לגיל מופלג בדעה צלולה. יהי זכרו ברוך