אבא (40 שנה לפטירתו) אבא בשנות העשרים לחייו / החליט מעשה לעשות להכשיר עצמו עם עשרות חבריו / ואל ארץ ישראל לעלות . שנתיים עבד והכין את נפשו / לקראת הגשמת החלום לִמֵד את ידיו עבודה ומלאכה / וחישל את גופו מדי יום . בתוך ים הנאומים על ציונות מדינית / עם גל אחד לבסוף תפס את הרוח הראויה וקדימה / התנחשֵל לכבוש את החוף . חזק ואמץ בת קול הוא שמע / וכשֶקֵרב רגלו לעלות הרים מסך ששקל אלפיים שנות גלות / במרחבי ארצות רחוקות . כרם נטע ובאר מים חפר / ובארץ שרף ועקרב שדה זרע והוציא את לחמו / בזיעת אפו ובידיו . לא פעם כרע ודאי תחת הנֵטל / תחת קשיי היום יום האפור אך בפני החמסין , הברחש , הטוּרייה / מעולם לא נסוג לאחור . עוד בטרם התאקלם בציון / וצרור כדורי מרצחים נורה הוא תפס מה רחוק היום בו יכתת / את החנית לכלי עבודה . כאשר לכבוש עבודה בִּקֵש / הרחיק לים המלח הֵעז וניצַח ולפרדסי נס ציונה ורחובות נדד / לִזכּוֹת בקבלת עבודה ( בתוך תחרות על ה זכות הגדולה / מול אחרים ערביי הסביבה ...). שוב ושוב בִּקשָה אִמו שיחזור / אל סיר הבשר בנֵיכָר אך הוא לא חשב לִנטוש (ואירופה / בערה יותר מאוחר ). לאט לאט כקבוצה שיתופית / הצליחו כל חבריו לַחווֹת כיצד קבוצת פועלים מכוננת מולדת / וזוכה לראות גם פירות . אבא נאבק על כִּברַת אדמה / כל יום ללא מורא ללא חשש ונידמה כי זאת היא יציאתו ממצרים / שיבת ציון של הדור החדש . דור שהרהיב עוז בנפשו וצעד / שחָצָה את הים לִשניים שהפריח ארץ מדבר וצִיָה / בחריצות בכפות הידיים . [ דור] שלא נשא תפילה אל שמיים / לא חיכה ל משיח עכשיו וּבִדחִילו ממש אל בורות המים / לא חזר אלא חֲצָבם מחדש . [ דור] שהבין שעוד לא הגיע הזמן / בו חוגר כמפתח יתהלַל שיצא לעבֵּד אדמתו תחת עֵינו / של צופה מעל המגדל ... שראה את חזון הנביאים מתרחק / מתוך הישג ידו המושטת בו עֵגל וּכְפיר ומְרִיא יחדָיו / יֵרָתמו לעגלה של אספסת וזאב עם כבש, גדי ונמר / ישחקו שני דגלים ותופסת ... [ דור] שהיה ה קֶשֶת בֶּענן שבישר כי רואים יבָּשה במציאות בה רוב אחיו האמינו / שאין זו אלא אגדה . דור שלא תמיד ידע לסלוח / ולא היה נקי משגיאות שלא פעם היה מהר לִכעוס / ולא כל כך נוח לרצות ... שהלילה היה לו אמונה ומִשמָר / והיום אמונה ומלאכה שחשב בכפות ידיו את הבית לבנות / לייסד ולהקים מדינה . --- ובית ראוי איננו רק דשא / עם גינת שושנים ענקית הוא [גם] תלם עמוק הנחרש יום ועוד יום ועוד יום / בדרך לִמצוינות מוסרית . בית שהוא העתק מדויק / של ארץ ישראל היפה-הקטנה ( עם מצוינות מוסרית לא הולכים למכולת / אך בלעדיה אין לנו תקומה ...) --- אט אט יורדים הורינו המכוננים / בצעדים מדודים מן הבמה הורינו שהיו הלבלוב הפלאי / לאחר שלכת ארוכה ארוכה . --- אבא לא פאר את שמך / בשלל קרבות וגבורה אך היה חלק בלתי נפרד / מן הלב שהקים כאן חומה . מִלב שהֵיטיב , שקִווה , שדאג / אשר השתדל לאהוב את הברִיוֹת שעלה על גדותיו , שאף והתרחק / מן הקנאה התאווה והכבוד . --- והבית עומד והשמש זורחת / והגשם יֵרד ויָרוֶוה ואולי עוד שוכנת רוחו של אבא בין כותלי הבית הזה [?!].