רחל נולדה ב-10.4.1927בפרישטינה (בירת חבל קוסובו) שביוגוסלביה להוריה יצחק ורבקה אדיגס. משפחתם הייתה משפחה מסורתית ושמרו על מנהגי כשרות. בבית דיברו ספרדית-לדינו ואחר כך למדו לדבר גם איטלקית. רחל הלכה לבית ספר עממי יוגוסלבי ואחר כך לבית ספר מקצועי, שם רכשה את מלאכת התפירה והצטיינה בה. בפסח 1941 נכבשה יוגוסלביה על ידי הגרמנים, אך משך שנתיים הם היו תחת שלטון איטלקי שהיה פחות נוקשה. רחל, אחיה וההורים ברחו לאלבניה. האלבנים התייחסו אל היהודים טוב. רחל שהייתה אז בת 15 מצאנה עבודה כתופרת וכך עזרה בכלכלת הבית. אחרי שנתיים חזרו לעירם בהשפעת שכניהם היוגוסלבים וגם בגלל שהיו צריכים לטפל בסבם (אבי אביהם), אך עד מהרה נוכחו ששכניהם בגדו בהם והסגירו אותם לגרמנים. המשפחה נאסרה כמו אלפים אחרים, הם שהו במחנה ביוגוסלביה והיו נתונים לשליטה והתעללות של הקרואטים-האוסטשים. משם הועברו לברגן בלזן. "במסדרים היינו עומדים שעות, מי שנפל, נפל. כשחזרנו לצריפים היו מכים אותנו בשוט, מי שנפגע , נפגע. אני שהייתי ילדה קטנה וצנומה הצלחתי לחמוק מהמכות. לפעמים באמצע הלילה היו מעירים אותנו בצעקות: שנל, שנל ודוחפים אותנו למקלחת. עמדנו שם ערומות, מי שניסתה לכסות בידיה את גופה, קיבלה מכות. לאחר המקלחת העמידו אותנו במסדר מאמצע הלילה, עד לצהרים". (מתוך עדותה). אביה ואמה נספו על סף השחרור. רחל ניצלה הודות לאחיה שבעת השחרור דאג לה, רחץ אותה השכיב אותה המיטה ונתן לה אוכל במשורה כדי שלא תינזק ותמות מאכילה גסה כפי שקרה לרבים. ב-1945 חזרו רחל ואחיה לפרישטינה וניסו להשתקם. ב-1948 הייתה הכרזה של השלטונות שכל יהודי שרוצה לעלות לארץ ישראל יכול לנסוע. לארץ באה עם אחיה והצטרפו למושב בצת. במושב בצת התחתנה עם יצחק כהן שאותו הכירה עוד בפרישטינה, וגם כמוה עבר את משא הייסורים בברגן בלזן. רותי בכורתם נולדה כבר בבצת. בסוף 1951 הם הגיעו לגבעת ברנר. כאן הם בנו את ביתם ונולדו להם אורה ובני. רחל באה כבר עם מקצוע - תופרת, ולהוציא תקופות קצרות בבתי ילדים עבדה לאורך השנים במתפרה. בשנת 1990 נפטר יצחק בעלה. רחל עברה לגור בקיבוץ לוחמי הגטאות ליד משפחת בנה בני. בעת זו האור הגדול בחייה היו ילדיה ונכדיה שהעניקו לה את טעם החיים. נפטרה ב-17.1.1999

רחל כהן