בלהה נולדה בחביידן שבליטא, לאביה היה מעדנייה, אימה הייתה עקרת בית. המשפחה מנתה שבע נפשות, שלוש בנות ושני בנים. שלושה מבני המשפחה נספו בשואה, ביתה של בלהה היה ציוני, כל אחד היה שייך למפלגה אחרת, עובדה שגרמה לויכוחים בניהם. בלהה הצטרפה "לחלוץ הצעיר" כהכנה לקראת עליה לארץ ישראל. ב 1934 עלתה לארץ והגיעה לגבעת ברנר שמלאו לה שש שנים מיום העליה לקרקע. על גבעת ברנר בלהה שמעה עוד בליטא. תחילת העבודה של בלהה היתה בקפיטריה ברחובות כל יום הלכו לעבודה הלוך חזור 10 קילומטר. בלהה ושמעון התחתנו בשנת 1939 , היא יוצאת ליטא והוא יוצא גרמניה, כאשר בניהם היו הבדלי תרבויות גדולים אך הזוג הצעיר השכיל לגשר בניהם. בשנת 1949 פתחה בלהה בית תינוקות כאשר כבר היו לה ולשמעון בעלה שלושה ילדים. לבלהה היה ניסיון עם ילדים והיא ידעה להעניק להם חום, ויצרה אוירה בה יכלו הורים לבקר את ילדיהם, דבר שלא היה מקובל באותם השנים , הרגש האימהי של בלהה היה חזק יותר. אחרי כמה שנים עברה לעבוד במטבח בית הספר. רוב שנותיה עבדה בלהה במחסן הבגדים והרבה שנים ריכזה את המחסן לשביעות רצונם של חברי גבעת ברנר. חוכמת החיים וחוש ההומור החריף שלה אפשר לה לפתור בעיות רגישות. המשפחה הייתה כל עולמה, השכילה לעטוף את ארבעת בניה ונכדיה בחום ואהבה. בלהה חיה בהדדיות מוערכת עם שמעון והם תמכו האחד בשני. המשפחה היה כל עולמה, נולדו 4 ילדים משה, גדעון, אריה ויורם. הם ידעו לעטוף את כל המשפחה בחום ואהבה ללא גבול. לבלהה היה קשר מיוחד עם אחיה מדרום אפריקה. קשר משפחתי היה לה גם עם קרוב משפחתה חזון איש, שגר בצניעות בבני ברק.